ד"ר אורי פרקש

  • img4
  • img5
  • img1
  • img2
  • img3

 

מהו גנגליון?

גוגליון הוא הגידול שמקורו ברקמה הרכה השכיח ביותר בכף היד. זוהי כיסה (ציסטה) שפירה המלאה נוזל צמיג וצמודה בדרך כלל למבנים סמוכים כגון קופסית המפרק, גיד או מעטפת הגיד. הגנגליון יכול להופיע בפתאומיות או להתפתח באיטיות לאורך מספר חודשים. המיקום השכיח ביותר לגנגליון הוא בצד הגבי של שורש כף היד ולאחר מכן (לפי סדר שכיחות) בצד הכפי של שורש היד, במעטפת הגידים מכופפי האצבעות ובמפרקי האצבעות המרוחקים. מיקומים נדירים יותר כוללים את המפרק בין עצם המסרק לעצם הגליל הקריבני, מפרקי האצבעות המקורבים והגידים המיישרים, וייתכן גם בתעלה הקרפלית, התעלה האולנרית או בתוך עצם (גנגליון תוך גרמי). גנגליון שכיח גם במפרקים אחרים בגופנו מלבד כף היד.

גורמים וגורמי סיכון

הסיבה המדויקת להופעת גנגליון אינה ידועה. בכ- 10% ממקרי הגנגליון קיימת היסטוריה של חבלה מקומית ויש המשערים כי חבלה שכזו מהווה גורם סיכון להתפתחותו. לא הוכח קשר בין תעסוקה או פעילות מסוימת להתפתחות גנגליון. ייתכן קשר למצבים פתולוגיים בכף היד כגון אוסטאוארתריטיס ודלקת של מעטפת הגיד .

מעל 70% ממקרי הגנגליון מופיעים בנשים בעשור השני עד הרביעי לחיים אך הוא יכול להופיע גם בגברים ובילדים.

תסמינים

התסמינים השכיחים הקשורים לגנגליון הם שינוי במראה הקוסמטי של כף היד, כאבים או אי נוחות כתוצאה מלחץ על הרקמות שמסביב וחולשה בהנעת שורש כף היד עקב הכאבים. גנגליון הנמצא בתעלה הקרפלית או האולנרית עלול לגרום לתסמינים כתוצאה מלחץ על העצב כגון רדימות, כאב או חולשה לעתים גם שיתוק של השרירים המופעלים ע"י העצב הלחוץ ע"י הגנגליון. תופעה זו נדירה ביותר בכף היד ושכיחותה עולה במפרק המרפק ואחרים

סיבוכים

גנגליון עלול לגדול במימדיו בעקבות מאמץ, עשוי לקטון בעקבות מנוחה וכן להיעלם באופן ספונטני [עצמוני]. כל זאת בתלות לכמות הנוזל בציסטה. במידה וקיים מעבר חופשי של הנוזל מהציסטה ולתוכה גודלה משתנה בהתאם. לאחר כריתה ניתוחית של הגנגליון קיימת חזרה של הגנגליון בקרב 15-20% מהמטופלים.

מעולם לא דווח על התמרה ממאירה של גנגליון. הסיבה לשקול ניתוח לכריתה של הגנגליון היא: גודל גנגליון המפריע לתנועה או כאב המפריע לתנועה או להפעלת כוח. בהעדר תסמינים אין כל הורייה לטיפול כל שהוא בגנגליון.

בדיקות ואבחנה

המראה והמיקום האופייניים לגנגליון מאפשרים במקרים רבים אבחנה על בסיס הסיפור הקליני ובדיקה גופנית ללא צורך בבדיקות הדמייה נוספות. עם זאת, תיתכן דרישה לבדיקות הדמייה לצורך אבחנה מבדלת ממצבים אחרים. בדיקות ההדמייה הטובות ביותר להדגמת גנגליון כוללות אולטרסאונד או MRI. צילום רנטגן לרוב אינו מוסיף מידע מאחר ומדובר בגידול של רקמה רכה, מלבד גנגליון תוך גרמי העשוי להופיע בצילום. מקובל לעשות צילום של שורש היד לשלול ממצאים נוספים. גנגליונים מסוימים (כגון במפרקי האצבעות המרוחקים) מופיעים על רקע אוסטאוארתריטיס, ובחולים אלה יודגמו השינויים הנווניים בצילום.

טיפולים ותרופות

טיפול שמרני – ניתן להמתין ולעקוב אחר הגנגליון ללא טיפול. הדבר נכון בעיקר לגבי ילדים, אצלם קיים סיכוי גבוה יותר להיעלמות ספונטנית. ניתן לשאוב את תכולת הגנגליון בעזרת מחט ולהזריק חומר הרדמה מקומי מעורב בסטרואידים. הזרקה שכזו נמצאה כבעלת השפעה מקלה לטווח ארוך רק בכ- 20% - 30% מהמקרים. בגנגליון המצוי באספקט הכפי של שורש היד יש לנקוט במשנה זהירות עקב סכנה לפגיעה בעורק הרדיאלי בזמן ההזרקה.

במקרים סימפטומתיים טיפול ניתוחי. הניתוח הינו אמבולטורי (כלומר ללא אשפוז ללילה), נמשך מספר דקות ובהרדמה מקומית. זריקת ההרדמה המקומית מכאיבה במידה קלה אך נסבלת לחלוטין. הכאבים לאחר הניתוח סבירים ביותר ורוב המטופלים אינם נזקקים לתרופות נוגדות כאב מעבר לאקמול. ניתן להשתמש ביד בעבודות קלות כבר למחרת הניתוח. התפרים מוסרים כעבור כ-10 ימים. הסיכונים שבניתוח כריתת גנגליון מועטים (כ- 1%) : זיהום, נזק למבנים אנטומיים שבשכנות (עצבים, כלי דם וגידים), צלקת מכערת ו/או מכאיבה ושטפי דם. יש לזכור שגם לאחר הניתוח יש סיכויי הישנות של כ-15% של הגנליון.

מה עושים בניתוח?

לאחר הרדמה מקומית של אזור הניתוח עושים חתך בעור מעל הגנגליון. מגלים את הגנגליון, מפרידים אותו מסביבתו וכורתים אותו עד לבסיסו. את הגנגליון שנכרת שולחים לבדיקה היסטולוגית.

לאחר הניתוח

מקובל להתחיל הפעלה של שורש היד והאצבעות בשלב מוקדם ככל האפשר. פעילות מאומצת של היד או פעילות גופנית לאחר הניתוח אינם מומלצים למשך כשבועיים. חזרה לפעילות רגילה צפויה בד"כ כשבועיים לאחר הניתוח.


צור קשר


כתובתינו:רח' העבודה 5, גבעת שמואל
טלפון: 0539956313
מייל: urifarkash@gmail.com




בחזרה למעלה