שברים בעצמות המסרק וגלילי אצבעות כף היד

שברים בעצמות המסרק ובגלילי האצבעות הינם השברים השכיחים ביותר בכף היד.
את השברים נהוג לסווג לפי מיקום השבר (בסיס, גוף, צוואר או ראש העצם), לפי מידת הריסוק בהם ולפי מידת המעורבות של המשטח המפרקי. שברים של קצה האצבע נובעים לרוב משברי מעיכה של הגליל המרוחק באזור הציפורן כגון פטיש המכה על הציפורן. לשברים אלו מלווה בד"כ גם שטף דם מתחת לציפורן. שברים תוך מפרקיים ושברי גליל נובעים מחבלות סיבוביות לאצבע וכן חבלות מעיכה או תלישה.

תסמינים

נפיחות, כחלון כאב בהנעת האצבע, הגבלה בתנועות המפרקים הבין-גליליים ועיוות צורה של האצבע הינם תסמינים שכיחים לשברים בגלילי האצבעות.

מתי לפנות לרופא

מומלץ כי בכל חבלה לאצבעות המלווה בתסמינים שצוינו יש לפנות לרופא לבדיקה וביצוע בדיקת דימות לצורך הערכה ואבחון. איחור באבחנה או העדר אבחנה נכונה יכול לגרום למוגבלות וכאב בתפקוד האצבע והיד.

סיבוכים

שבר שלא אובחן במועד עלול להתחבר בעמדה לא תקינה של האצבע ,דבר הגורם לעיוות קבוע של האצבע הפגועה ומפריע להפעלת האצבע ולתפקוד תקין של היד . עיוות מעין זה, גורר לעיתים צורך בניתוח לתיקון העיוות. שברים המערבים את המפרק ומתחברים בעמדה לא תקינה עלולים לגרום לשחיקה של הסחוס במפרק, כאב והגבלה בתנועה.
הגבלה בתנועת המפרקים הקטנים של האצבעות הינה תופעה שכיחה לאחר שברי עצמות כף היד כאשר גורמי הסיכון להגבלה בתנועות הינם קיבוע ממושך מעל 4 שבועות, הדבקויות של גידים או מעטפות המפרקים, שברים מרובים באצבעות, וחבלות מעיכה הגורמות גם נזק משמעותי לרקמה הרכה סביב העצם. זיהום, אי חיבור וקרע גידים מכופפים או מיישרים הינם סיבוכים יותר נדירים בשברי עצמות כף היד.

בדיקות ואבחון

בבדיקה קלינית אצל כירורג יד תתבצע הערכה של מידת הנזק לעור, למיטת הציפורן, לגידים, לרצועות לעצבים ולכלי דם העלולים להתלוות לשברים בעצמות המסרק והגלילים. צילומי הרנטגן מכוונים לאזור החבלה מהווים לרוב את כלי הדימות העיקרי לאבחון טיפול ומעקב בשברים של עצמות כף היד.

טיפול

שברים יציבים, שאינם נוטים לתזוזה משנית בזמן קיבוע או שברים תוך מפרקיים ללא תזוזה מקובל לקבע לתקופה של 3 שבועות. בניגוד לשברים בעצמות הארוכות נהוג לקבע את שברי הגליל ע"י חבישת אצבע לאצבע או ע"י סדי אלומיניום המותאמים לגודל החבלה, זאת על מנת לקבע רק את האזורים הדורשים קיבוע ולאפשר הפעלה של המפרקים שאינם מעורבים.
שברים שאינם יציבים כגון שברים רוחביים, שברים הגורמים לעיוות ציר של האצבע, שברים תוך מפרקיים עם תזוזה, שברים מרובים בכף היד, שברים עם חסר גרמי או שברים פתוחים יש הנוהגים לקבע ע"י סוגי מקבעים שונים – מסמרים, ברגים, פלטות וברגים או מקבעים חיצוניים.
שברי עצמות המסרק והגלילים עם תזוזה עלולים לגרום למצב לא תקין של סיכול אצבעות (scissoring). במצב זה האצבע השבורה סוטה מצירה בזמן התנועה ורוכבת על האצבע הסמוכה לה ובכך פוגעת בתפקוד היד. מצב זה דורש ניתוח לתיקון עמדת השבר.
הגבלת תנועה של מפרקי אצבע אחת (בעיקר האמה) משפיעה גם על טווח התנועה של האצבעות הבריאות וכתוצאה מכך הגבלה ניכרת בתפקוד כף היד. מכאן החשיבות למנוע כל הגבלה בתנועת מפרקי האצבעות.